בג"צ 1733/04

תקציר

העתירה מערערת על חוקיות האצלת סמכותו של שר הפנים לאשר תכניות בנייה מסוימות לוועדה המחוזית. העותרת טוענת כי אישור כאמור מהווה התקנה של תקנה מעשית חקיקתית, אשר השר מנוע מלהאציל לפי חוק התכנון והבניה. בהנחה מבלי להכריע כי תכנית בנייה נחשבת לתקנה מעשית חקיקתית, בית המשפט קובע כי סמכותו של השר לאשר או לא לאשר תכניות נבדלת מהסמכות להתקין אותן. האחרונה שייכת לוועדות התכנון, ואילו הראשונה היא סמכות פיקוח המוקנית לשר. משכך, סמכויותיו של השר נתונות להאצלת סמכויות לממונים על המחוזות. בית המשפט דוחה את טענותיו הנוספות של העותר, לפיהן (1) הממונה על המחוז האציל שלא כדין את סמכותו לעובד, (2) נשללה מהעותר הזכות לטעון את טענותיו, (3) התנאים שנקבעו לאישור התכנית היו בלתי סבירים, ו-(4) פגמים פרוצדורליים נפלו בהחלטת ועדת הערר. העתירה, אפוא, נעדרת שחר, והיא נדחית בהוצאות שנפסקו למשיבים. השופט ריבלין והשופטת חיות מסכימים עם ההחלטה.