ת"א 36545-10-13

תקציר

הטיעון המרכזי בעד דחיית התביעה על הסף סובב סביב תקופת ההתיישנות. טענת התובעת מבוססת על מעשי מרמה שביצעו הנתבעים בשנות ה-90, בשיתוף קופת חולים מכבי, שהובילו לסיום ההתקשרות של התובעת עם קופת החולים. עם זאת, התובע הגיש את התביעה הנוכחית רק בשנת 2010, הרבה מעבר לתקופת ההתיישנות. התובע טוען כי לא ידע בפועל על התרמית עד שנת 2010, אך השופט מצדד בנתבעים וקובע כי עדותו של התובע עצמו מהליכי הבוררות של שנות ה-90 מצביעה על כך שהיה לו ידע מספיק על התרמית באותה עת. לפיכך, התביעה נדחית בשל תום תקופת ההתיישנות. בנוסף, דן השופט בדוקטרינת ההשתק, המונעת התדיינות חוזרת בעניינים שכבר הוכרעו על ידי בית משפט מוסמך. השופט קובע כי מתקיימים כל ארבעת התנאים להשתק במקרה זה: זהות החברה, התדיינות משפטית של החברה בתיק קודם, החלטה פוזיטיבית על החברה וההחלטה חיונית לפסק הדין הקודם. הואיל והחברה שבנדון הוכרעה בהליכים קודמים, רשאים הנתבעים להעלות טענת השתק. מאחר שהתביעה הנוכחית נשענת במידה רבה על חברה זו, היא אינה יכולה לעמוד ודינה להידחות. לבסוף, השופט דן בטענה כי החוק הישראלי אוסר על העמדה לדין של עד בגין עדותו. השופט מסכים עם הנתבעים כי פסק הדין בעניין רויטמן חל כאן ואוסר את התביעה הנוכחית נגד הנתבעים שהעידו נגד התובע בהליכים קודמים. השופט מדגיש כי התביעה, שסבבה סביב המרמה לכאורה בהגשת התלונה, היא למעשה תביעה בגין עדות שקר, שאינה עוולה מוכרת בדין הישראלי. אשר על כן, מקבל השופט את בקשת הנתבעים לדחות את התביעה על הסף, על יסוד מכלול הטענות שהוצגו. התובע חויב לשאת בהוצאות הנתבעים, בסך 15,000 ₪, בתוך 30 יום.