ע"פ 21024-03-12

תקציר

פסק הדין המדובר הוא פרי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בקריות בעניינו של משיב שנמצא אשם בעבירת חיות הבר המוגנות של החזקת קוצים ותוכן קיבה ברשותו. המערער טען כי עבירות העבר של המשיב, לרבות ציד עם כלבים ועבירות אחרות של חיות בר, מצדיקות ענישה מחמירה יותר, לרבות הפעלת מאסר על תנאי. בתוך כך, הדגיש בא כוח המשיב את החזקת החצר של המשיב, את חלוף הזמן ללא כתבי אישום נוספים ואת אופייה המינורי של העבירה, וביקש עונש קל יותר. ערכאת הערעור הכירה בשיקול דעתו של התובע בבחירתו להרשיע את המשיב בעבירת קנס והסכימה עם החלטת בית משפט קמא להגיש נגדו כתב אישום בהתאם. עם זאת, בית המשפט הדגיש כי העבירה, המוגדרת בחוק צער חיות הבר, אינה מינורית, במיוחד בהתחשב בעברו של המשיב בעבירות על חיות בר. בית המשפט עמד גם על העקרונות המסדירים הפעלת עונשי מאסר מותנה והגיע למסקנה כי העבירה הנוכחית של המשיב, אף שאינה זהה, חולקת קווי דמיון מספיקים עם עבירותיו הקודמות כדי להצדיק את הפעלת המאסר על תנאי. משכך, התקבל הערעור, ונגזרו על המשיב 7 חודשי מאסר על תנאי. בנוסף, בשל צו המאסר בוטל הקנס שהטיל בית משפט קמא, והוטלו עונשים אחרים, לרבות עבודות שירות והתחייבויות כספיות. המשיב הוזמן להתייצב בבית המשפט המחוזי בחיפה כדי להתחיל לרצות את עונשו. פסק הדין, שניתן ב-11 באוקטובר 2012, הדגיש את חשיבות ההגנה על חיות הבר והעביר מסר ברור לגבי ההשלכות של הפרת החוק.