ת"א 18350-10-09

תקציר

התובעת, מתווכת נדל"ן, תבעה את הנתבע על דמי תיווך לאחר שלטענתה הזמינה אותו למצוא נכס עבורה ועבור קרובי משפחתה. הנתבעת טענה כי הצו הכתוב עליו חתמה אינו עומד בדרישות חוק מתווכי מקרקעין, וכי התובעת לא הייתה הגורם האפקטיבי ברכישת הנכס על ידי קרובי משפחתה. עם זאת, השופט מצא לטובת גרסת התובע לאירועים, שהייתה עקבית ומפורטת, על פני גרסת הנתבע, שהכילה סתירות ואמירות כבושות. השופטת הדגישה כי טופס ההזמנה בכתב עמד בדרישות החוק, וכי הימנעותה של התובעת מלכלול פרטים ספציפיים על הנכס הייתה מוצדקת בנסיבות העניין ולא שללה את תוקפו של הצו. כמו כן, קיבלה השופטת את טענת התובעת כי הנתבעת ביקשה שירותי תיווך לרכישת נכס עבור קרוביה בעת חתימת הצו. עוד קבעה השופטת כי התובע אכן היה הגורם היעיל בעסקה, שכן מעשיו הובילו לרכישת הנכס על ידי קרובי משפחתו של הנתבע. התובע הראה את הנכס לקונים, מסר מידע אודותיו לנתבע ואף קיבל דמי תיווך מהמוכר. השופטת ציינה כי מטרתו של חוק מתווכי מקרקעין היא להסדיר את מערכת היחסים בין מתווכים ללקוחות ולוודא כי מתווכים פועלים בהתאם לחוק, ולכן עילות משפטיות אחרות לתביעה, כגון עשיית עושר ולא במשפט או עוולה, אינן ישימות במקרה זה. לבסוף, השופט הורה לנתבעת לשלם לתובע 2% מערך הנכס, בתוספת מע"מ, הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 14.7.09, וכן שכר טרחת עורך דין והוצאות עדים. הסכומים היו אמורים להיות משולמים בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין.