ע"פ 344/75

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק במקרה של הנחת חומרי נפץ בסמוך לביתו של סגן ראש עיריית עפולה. המערער הורשע בנשיאה והובלה של נשק ללא רשות, אך זוכה מהאישום החמור יותר של הנחת חומר נפץ שלא כדין בכוונה לפגוע ברכוש. בית המשפט העליון אישר את ההרשעה בסעיף האישום הקל יותר, אך מצא כי עונש ארבע שנות המאסר, מתוכן שתיים על תנאי, קל מדי. סלע המחלוקת המרכזי נסב סביב כוונתו של המערער. בית המשפט המחוזי זיכה את המערער מהאישום החמור יותר בנימוק שהתביעה לא הצליחה להוכיח מעבר לספק סביר כי המערער התכוון להרוס או לפגוע ברכוש, דרישה להרשעה לפי סעיף 327 לפקודת חוק העונשין, 1936. בית המשפט העליון, אף שאישר את הזיכוי, חלק על נימוקיו של בית המשפט המחוזי. בית המשפט קבע כי הכוונה הנדרשת להרשעה לפי סעיף 327 היא רצון ממשי לגרום נזק, וכי היא לא הוכחה די הצורך במקרה זה. עם זאת, בית המשפט העליון פירש גם את דרישת הזדון שבסעיף 326 לפקודה ככוללת פזיזות פושעת, אותה הגדיר כצופה מראש שפעולה עלולה לגרום נזק, גם אם הנאשם אינו חפץ בתוצאה כזו. מאחר שהלך רוחו של המערער לא הובהר במלואו, ולא ניתן היה להוכיח כי צפה את פוטנציאל הנזק, אישר בית המשפט העליון גם את הזיכוי באישום זה. לבסוף, התייחס בית המשפט העליון לסוגיית גזר הדין. היא הסכימה עם התביעה כי העונש שהטיל בית המשפט המחוזי היה מקל יתר על המידה, בהתחשב בחומרת העבירה ובעברו של המערער בעבירות אלימות. בית המשפט החמיר את העונש לשש שנות מאסר בפועל, מתוכן שלוש על תנאי, בתנאי שהמערער לא ישוב ויפגע בתוך שלוש שנים מיום שחרורו. פסק הדין כלל גם אזהרה לרשויות אכיפת החוק מפני שימוש בשיטות חקירה אינטנסיביות, שנחשבו כפוגעות ברצונו החופשי של הנאשם. בית המשפט קיווה כי שיטות אלה ימוגרו, והציע כי ההחלטה תובא לידיעת בכירי המשטרה והמשפט. בסיכומו של דבר, ערעורו של המערער נדחה, וערעור המדינה על הקלת העונש התקבל.