סע"ש 61443-08-18

תקציר

בפסק דין זה, בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע דן בתביעה של מר קאיד אלטורי ("התובע") נגד חברת "ח.י מעדני גורמה בע"מ" ("הנתבעת"), בגין פיטורים שלא כדין, הפרת חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין), התשנ"ז-1997 ("חוק הגנה על עובדים"), הפרת חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 ("חוק איסור לשון הרע"), ועוגמת נפש. **הרקע העובדתי:** התובע הועסק כקצב בנתבעת, אשר מפעילה קצביות ברשת "יוחננוף". התובע התלונן על ליקויים בקצבייה, ובפרט על מכירת בשר פג תוקף ללקוחות, כפי שנתועד בהודעות ווטסאפ שנשלחו ממכשיר הטלפון הנייד של בן דודו, מר סמיר אלטורי, למנהל בכיר בנתבעת, מר עוזי ישראל. התלונות כללו טענות על הוראות של מנהל הקצבייה, מר אלירן חכמון, למכור בשר שפג תוקפו. לאחר הגשת התלונות, נערכה שיחה בה השתתפו התובע, מר סמיר, מר עוזי והקצין ביטחון ("קב"ט"). בעקבות השיחה, מר סמיר הועבר לסניף אחר, ומר אלירן הועבר גם הוא. כחודש לפני פיטורי התובע, נמצאו בפח האשפה חלקי עוף, והתובע הודה בזריקתם. בעקבות אירוע זה, נערך לתובע שימוע, וביום 31.12.17, הוא פוטר. **דיון והכרעה:** **א. עילת הפיטורים:** בית הדין קבע כי הנתבעת לא הוכיחה את עילת הפיטורים שצוינה במכתב הפיטורים ("אי עמידה בנהלי החברה"), וכי לא הוכיחה כל עילת פיטורים אחרת. בית הדין התרשם כי הסיבה האמיתית לפיטורי התובע הייתה תלונותיו למר עוזי על מכירת בשר פג תוקף, תיעוד הדברים, והודעתו כי יפנה למשרד הבריאות. בית הדין מצא כי גרסאות הנתבעת לגבי עילת הפיטורים היו משתנות ובלתי אמינות, וכי עדי הנתבעת הותירו רושם לא מהימן. לעומת זאת, עדויות התובע ומר סמיר היו עקביות וקוהרנטיות. בפרט, בית הדין ניתח את "תקרית זריקת העוף" ומצא כי גרסאות הנתבעת לגביה היו סותרות ובלתי מהימנות, הן לגבי כמות הסחורה שנזרקה, והן לגבי אופי ה"נהלים" שהופרו (למשל, לגבי חובת מילוי תעודת השמדה, אשר מר עוזי עצמו העיד כי אינה באחריות התובע). בית הדין קבע כי הוכח שהתובע אכן התלונן בפני מר עוזי על מכירת בשר פג תוקף, וכי הנתבעת ראתה בו שותף לתלונות, על אף ניסיונה הראשוני לטעון כי התלונות נשלחו על ידי מר סמיר בלבד. **ב. פיטורים שלא כדין:** בית הדין קבע כי נפלו פגמים מהותיים בהליך השימוע שנערך לתובע, אשר הפכו את הפיטורים לבלתי כדין: 1. **הליך השימוע:** התובע זומן בעל פה לשימוע ללא פירוט הנימוקים או זכויותיו (כגון זכות לייצוג). לא נמסר לו מכתב זימון בכתב. 2. **עילת הפיטורים:** השימוע לא נוהל ב"לב פתוח ונפש חפצה", שכן עילת הפיטורים האמיתית (תלונות התובע על מכירת בשר פג תוקף) לא הוצגה לו. העילה שהוצגה (זריקת סחורה) לא הייתה אמת המידה האמיתית להחלטה לפטר. 3. **הפיצוי:** בית הדין פסק לטובת התובע פיצוי בסך 30,000 ₪ בגין פיטורים שלא כדין, בהתחשב בפגמים בהליך, בחוסר הענייניות של עילת הפיטורים, ובמסר ההרתעתי. **ג. התביעה לפיצוי מכוח חוק הגנה על עובדים:** בית הדין דחה את תביעת התובע לפיצוי לפי חוק הגנה על עובדים. נקבע כי על אף שהתובע פעל בתום לב באשר לאמיתות טענותיו על מכירת בשר פג תוקף, והפנה את תלונתו למר עוזי (שהינו גורם הנהלה בכיר), התובע לא עמד בדרישת החוק להפנות את התלונה ל"רשות מוסמכת". בית הדין קבע כי פנייתו של התובע למר עוזי, שהתובע טען כי הוא עצמו שותף למעשה העבירה, אינה עולה כדי פנייה לרשות מוסמכת. בנוסף, התובע המשיך לשתף פעולה בהכנת בשר פג תוקף למכירה גם לאחר הגשת התלונה. לכן, התובע לא זכה להגנת החוק. **ד. לשון הרע:** בית הדין קיבל בחלקה את תביעת התובע בגין לשון הרע. נקבע כי הקב"ט, מר יגאל חן, אמר למר סמיר כי התובע פוטר "כי תפסו אותו גונב בשר". בית הדין מצא כי אמירה זו מהווה לשון הרע, וכי עליה לא חלה ההגנה של אמת בפרסום (שכן לא הוכח כי התובע גנב) או הגנת תום הלב. בית הדין פסק לתובע פיצוי בסך 10,000 ₪ בגין לשון הרע. **ה. עוגמת נפש:** בית הדין דחה את תביעת התובע לפיצוי נפרד בגין עוגמת נפש. נקבע כי הפיצוי שנפסק בגין פיטורים שלא כדין (אשר כולל מרכיב של פגיעה בכבודו) מכסה גם את עוגמת הנפש, וכי אין מקום לפיצוי כפל. **סוף דבר:** התביעה התקבלה בחלקה. הנתבעת חויבה לשלם לתובע 30,000 ₪ בגין פיטורים שלא כדין ו-10,000 ₪ בגין לשון הרע. התביעות לפי חוק הגנה על עובדים ועוגמת נפש נדחו. הנתבעת חויבה גם בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.