ע"ח 60028-12-14

תקציר

התיק סובב סביב רכב שנתפס, שהבעלים רוצה לקבל בחזרה, בעוד המדינה רוצה לשמור אותו כראיה בהליך פלילי נגד הבעלים. הרכב המדובר שועבד לבנק, והשאלה המרכזית היא האם זכותה של המדינה לתפוס את הרכב לצורך החקירה הפלילית גוברת על זכות הקניין של הבעלים. בית המשפט מכיר בכך שתפיסת רכוש היא צעד דרסטי ופגיעה בזכויות החוקתיות של הבעלים, ויש לעשות זאת רק כמוצא אחרון. עוד יודגש כי על התפיסה להיות מידתית בהתאם למטרות החקירה ויש להתחשב בזכויות הבעלים. במקרה זה, ערך הרכב נמצא בסיכון לירידת ערך ככל שהוא נשאר ברשות המדינה. המדינה הציעה למכור את הרכב ולשמור את התמורה כדי לשמור על ערכו, אך בית המשפט טוען כי קיימים אמצעים דרסטיים פחות, כמו רישום הרכב על שם המדינה או העמדת ערבויות על ידי הבעלים. גם פסקי דין קודמים קבעו כי יש לחפש אמצעים חלופיים, ולשקול את זכויות הקניין של הנאשם, שהוא חף מפשע עד שתוכח אשמתו. לכן, בית המשפט מצדד בבעלים, וקובע כי אין למכור את הרכב, ועל המדינה לחפש דרכים אחרות להבטיח את הראיות תוך כיבוד זכויות הבעלים. ההחלטה מבוססת על עקרונות משפטיים מוצקים, והערעור על החלטת הערכאה הנמוכה יותר נדחה.