ע"א 3567/10

תקציר

לאישה ישראלית, שמונתה להיות הרוקחת בעיזבון בעלה הנכה לאחר אשפוזו, היו מספר סכסוכים עם בית המרקחת המשותף, שהובילו את האחרון להיות האפוטרופוס היחיד של העיזבון. האישה, שהתגרשה מבעלה והייתה מעורבת במספר הליכים משפטיים הקשורים לעיזבון, ביקשה מבית המשפט לענייני משפחה בירושלים לפסול עצמו מלדון בעניינה בשל הטיה לכאורה. בית המשפט דחה את בקשתה, מה שהוביל אותה להגיש ערעור. הערעור נסב סביב הכרעתו הנטענת של בית המשפט בטענותיה של המערערת ואפליית עורך דינה בשל לקות הראייה שלה. המשיב, הרוקח השותף, טען כי בקשת המערער היא ניסיון לעכב את ההליכים וכי היכרותו של בית המשפט עם התיק המורכב מצדיקה את המשך מעורבותו. הערעור נדחה, מאחר שבית המשפט לא מצא עילה לעיכוב בהליכים, והמערער חויב בהוצאות המשיב בסך 5,000 ₪. בהחלטה הודגש כי ביקורת שיפוטית על עורכי דין אינה סימן למשוא פנים וכי התייחסות בית המשפט למוגבלותו של עורך הדין הייתה מהותית ובלתי מזיקה. דחיית הערעור הצביעה על ביטחונו של בית המשפט ביכולתו לדון בענייניה של המערערת ללא משוא פנים, למרות חילופי הדברים המצערים בנוגע למוגבלותו של עורך דינה.