ת"א 39999-05-13

תקציר

התיק סובב סביב תביעת רשלנות רפואית שהגישו בני זוג נגד הרופאים שעקבו אחר הריונה השמיני של האישה. התובעים טענו כי הנתבעים התרשלו בכך שלא הפנו את האישה לבדיקה ציטוגנית בשבוע ה-11 להריונה, ולא הסבירו את הסיבות להפניה לייעוץ גנטי באותו שלב. בני הזוג טענו כי לו היו יודעים על האפשרות שהעובר לוקה בתסמונת דאון, היו מפסיקים את ההיריון. עם זאת, השופט פסק לטובת הנאשמים. השופט קבע כי הנתבעים לא התרשלו בחובת הזהירות שלהם כלפי התובעים. השופטת ציינה כי רופאי הנתבעת פעלו בהתאם להנחיות ולנהלים הרפואיים המתאימים, והאישה התובעת התעלמה מהמלצותיהם לייעוץ גנטי, שהיה מוביל לגילוי המום העוברי ולאפשרות של הפסקת הריון. יתר על כן, השופטת קבעה כי גם אם התובעות היו יודעות על המום קודם לכן, הן לא היו מפסיקות את ההיריון בשל אמונתן הדתית. השופטת הדגישה כי על מערכת הבריאות להציג בפני ההורים את הסיכונים והאפשרויות הנוגעים לעוברם, אך אל לה לה להתערב בהחלטתם אם לשאת את ההיריון עד סופו. נוכח חוסר הרשלנות והתנהלות התובעים, דחתה השופטת את התביעה. בנוסף, השופט הורה לתובעים לשלם את הוצאות המשפט של הנתבעים, תוך חריגה מהנוהג הרגיל בשל קלות הדעת של התביעה.