תלה"מ 62382-01-20

תקציר

התובעת, אישה, תבעה מזונות ומזונות מבעלה, הנתבע, בעקבות פרידתם אך בעודם נשואים כחוק. תחילה קבע בית המשפט כי על פי הדין העברי, החל בעניינם, התובעת אינה זכאית למזונות שכן היא מסרבת להתגרש מזה שלוש שנים וחצי, והנתבע אינו נושא באחריות לבחירתה. עם זאת, הנתבעת אחראית למזונות שלושת ילדיהם הקטינים. השופטת פירטה בהרחבה את התחשיבים הכספיים לקביעת גובה מזונות הילדים, תוך התחשבות בהכנסות, בנכסים וברכוש של שני הצדדים, ביכולותיהם הכלכליות היחסיות ובצורכי הילדים בהתאם לרמת חייהם הרגילה. הכנסתו החודשית של התובע נאמדה בכ-15,000 ₪, ואילו הכנסתה של הנתבעת הוערכה בסכום גבוה בהרבה, ועמדה על 72,968 ₪. השופט התייחס גם לחוסר השקיפות של הנאשם ולסירובו לחשוף פרטים כספיים, שפעלו נגדו. בסופו של דבר החליטה השופטת כי על הנתבעת לשלם לתובע 2,071 ₪ לחודש עבור כל אחד משני הילדים הגדולים יותר, ו-3,000 ₪ לחודש עבור הילד הצעיר ביותר מתחת לגיל שש. עוד פירטה השופטת את חלוקת ההוצאות השונות, לרבות הוצאות דיור, סעיף, חריגות והוצאות נוספות, בהן יישא הנתבע לפי חלקו (83%) והתובעת לפי חלקה (17%). בנוסף, חויב הנתבע לשלם לתובע 40,000 ₪ שכר טרחת עורך דין. ההחלטה נכנסה לתוקף באופן מיידי, ותשלומי המזונות היו אמורים להתבצע ישירות לחשבון התובע עד החמישי בכל חודש.