ת"א 42948-04-22

תקציר

פסק הדין נעתר לבקשתו של סעיד לסעד ביניים ומורה למשיב מס' 1 לפנות את המחסן עד ליום 3.7.2022. פסק דין זה ניתן במסגרת סכסוך על החזקה במחסן בין סעיד לבין המשיב מס' 1. סעיד עשה שימוש חלקי במחסן עד שנתפס על ידי המשיב מס' 1. המשיבה מס' 1 לא השתמשה במחסן לפני תפיסתו האחרונה. החזקתו של סעיד במחסן אינה מוגנת, וחוזה השכירות מתחדש מדי שנה. המשיב מס' 1 יכול היה להודיע לסעיד כי חוזה השכירות לא יחודש ולא יינקטו נגדו צעדים משפטיים, אך לא עשה כן. לכן, מאזן הנוחות נוטה לטובת סעיד. באשר לעוצמת עילת התביעה של סעיד, נקבע כי הוא יכול לעתור לסעד לפי סעיף 19 לחוק המקרקעין. השאלה המרכזית היא האם ראוי לדון בזכויות המהותיות של הצדדים למחסן. אם דיון זה יתקיים, לבריפורד ולמשיב מס' 1 סיכוי גבוה יותר להוכיח את זכויותיהם המהותיות. עם זאת, האינטרס המשמעותי בשמירה על שלום הציבור באמצעות מניעת שפיטה עצמית, לצד חוסר תום הלב של סעיד בהכחשת אמרתו הקודמת, משפיעים על הכוחות המקבילים בין שני השיקולים. ככל שמאזן הנוחות נוטה לטובת סעיד, הדבר מטה את כף המאזן של הבקשה לטובתו. השופטת מתייחסת גם לטענות וטענות נוספות שהעלה המשיב מס' 1, לרבות שיקולי יושר, השיהוי בבקשתו של סעיד והחפיפה הנטענת בין סעד זמני לסעד עיקרי. גורמים אלה נלקחים בחשבון אך אינם עולים על הקביעות האחרות. לבסוף, כל צד נדרש לשאת בהוצאותיו בהליך זה בשל הפגמים שנפלו בהתנהלותו של סעיד. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ומסמן את סיומה של הבקשה לסעד זמני.