ת"א 21556-01-10

תקציר

התובע תבע את הנתבעים בנזיקין לאחר שנפגע מנפילה ממתקן הרמה בפיצרייה של הנתבעת. התובעת ביקרה בפיצרייה שבבעלות הנתבעת מס' 1, אחיינה, והוזמנה לקומת הגלריה באמצעות מתקן הרמה. המכשיר נפל לפתע ופצע את התובע. התובע טען כי הנתבעים התרשלו ולא עמדו בתקנות הבטיחות. הנתבעת מס' 1 הודתה באחריות חלקית אך טענה כי גם הנתבעים האחרים אשמים. הנתבע מס' 3, הבעלים הקודם, טען כי אינו חב באחריות שכן מכר את העסק לפני האירוע. הנתבעים 4 ו-5, ספק הכננת והמוכר, טענו כי לא התרשלו וסיפקו את האזהרות הנדרשות. הנתבעת מס' 6, העירייה, טענה כי לא חלה עליה חובה לבדוק את מתקן ההרמה. הנתבעת מס' 7, יורשת המתקין, טענה כי המנוח לא התרשל. בית המשפט מצא את הנתבעים מס' 1, 3, 6 ו-7 אחראים. לנתבעת מס' 1, כבעלת הקרקע, הייתה חובת זהירות כלפי התובעת והיא הפרה אותה בכך שאפשרה לה להשתמש במכשיר ההרמה הלא בטיחותי. נאשם 3, אף שכבר אינו הבעלים, הטעה את הבעלים החדש באשר ליכולותיו של המכשיר. הנתבעת מס' 6 כשלה במילוי תפקידה בכך שלא התריעה על הצורך באישור מומחה למכשיר ההרמה. נאשם 7, באמצעות המנוח, התקין את המכשיר באופן לא תקין. בית המשפט חילק חבויות בשיעור של 40% לנאשם מס' 7, 30% לנאשם מס' 1, 20% לנאשם מס' 3 ו-10% לנאשם מס' 6. התובע נמצא רשלן ב-10% בשימוש במכשיר הלא בטיחותי. הנתבעת מס' 2, המבטחת, נמצאה חייבת לכסות את חלקה של הנתבעת מס' 1 לאחר העברת הפוליסה אליו. לבסוף, בית המשפט הורה לנתבעים לשלם לתובע 1,399,977 ש"ח פיצויים, בתוספת 50,000 ש"ח הוצאות משפט ו-400,000 ש"ח שכר טרחת עורך דין.