ע"פ 27335-03-10

תקציר

הערעור הוא על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים, שהרשיע את המערער – מפקד בסיירת יס"מ של משטרת ישראל – בתקיפה הגורמת חבלה ושיבוש הליכי משפט. האירוע התרחש ביום 17.6.07, כאשר המערער וצוותו הונחו לעלות לגג ברחוב בר אילן בירושלים, בעקבות זיהוי חשודים שיידו אבנים מאותה גג במהלך מצעד הגאווה. על גג הבית תקף המערער את המתלונן, אריה הרשקופ, לאחר שהאחרון סירב למסור את מצלמת הווידיאו שלו לראשון לצורך צילום האירוע. המערער אף מסר דיווח כוזב למפקד היחידה מאוחר יותר באותו יום, וטען כי מצא את המצלמה. עדי התביעה העיקריים היו המתלונן ופקודו של המערער, שלומי רביבו, שראו את המערער נאבק באזרח ונוטל בכוח חפץ – שמאוחר יותר התגלה כמצלמה – מידיו. בית משפט קמא הרשיע את המערער בשני האישומים מעבר לספק סביר. בית המשפט מצא כי עדויותיהם של רביבו והמתלונן משלימות זו את זו, חרף סתירות מסוימות, ויחד עם הכחשתו המוחלטת של המערער מכל עימות פיזי, הובילו למסקנה כי המערער הוא התוקף. בית המשפט הרשיע אותו גם בשיבוש הליכי משפט. המערער ערער הן על הרשעתו והן על גזר דינו. רוב השופטים דחו את הערעור על ההרשעה, וקבעו כי האפשרות שהמתלונן הוכה על ידי שוטר אחר אינה מעוררת ספק סביר, שכן הראיות תומכות במסקנה כי המערער תקף את המתלונן. השופטת אפעל-גבאי פירטה את הראיות הקושרות את המערער לתקיפה, לרבות עדותו של רביבו, אותה מצא בית משפט קמא אמינה. עם זאת, השופט כרמל סבר כי הסברו של המערער מעורר ספק סביר והיה צריך להביא לזיכויו. באשר לעונש, ראתה השופטת אפעל-גבאי לנכון אך הפחיתה את תקופת המאסר לשבעה חודשים, בהתחשב בעברו של המערער ובנזק שנגרם עקב פיטוריו מהמשטרה. השופט כרמל, שמצא ספק סביר לגבי ההרשעה, היה מזכה את המערער. השופטת מרזל הסכימה עם פסק דינה של השופטת אפעל-גבאי. לפיכך נדחה הערעור על ההרשעה, אך עונש המאסר הופחת לשבעה חודשים.