ת"א 36986-02-17

תקציר

התובעים, זוג קשישים, תבעו את עורך דינם בגין רשלנות מקצועית ביחס למכירת נכס שהביאה למס רווחי הון גבוה מהצפוי. עורך הדין ייצג הן את התובעים והן את הרוכשת, שהייתה בת זוגה הידועה בציבור של נכדתם של התובעים. התובעים טענו כי עורך הדין לא סיפק להם את שיעור מס השבח הנכון, מה שגרם להם לבצע את העסקה. לטענת התובעים, בדיקה מקדמית של מכירת דירתם הקודמת ומעמדם המשפטי של הצדדים הייתה מביאה לתשלום מס נמוך יותר. בית המשפט בחן את חובותיו של עורך הדין כלפי לקוחותיו ומצא כי חלה עליו חובת זהירות ונאמנות. נקבע כי עורך הדין, המתמחה במיסוי מקרקעין, לא בחן כראוי את עסקאותיהם הקודמות של התובעים, דבר שהוביל לשומת המס הגבוהה יותר. בית המשפט לא קיבל את טענת הנתבעת כי בנם של התובעים הסתיר מידע, וקבע כי היה על עורך הדין לחפש ולבחון באופן אקטיבי את הנתונים הרלוונטיים. באשר לסוגיית הנזק, קבע בית המשפט כי התובעים לא הוכיחו די הצורך את היקף הפסדם הכספי, שכן לא הציגו חישובים חלופיים או ראיות לאפשרויות מימון אחרות. עם זאת, בית המשפט מצא כי רשלנותו של עורך הדין פגעה ביכולתם של התובעים לקבל החלטות מושכלות ופסק להם פיצויים לא ממוניים בסך 20,000 ₪, לצד 10,000 ₪ שכר טרחת עורך דין והוצאות. ככלל, פסק הדין קיבל את תביעת התובעים בחלקה, והורה לנתבעת לפצות את התובעים בגין עוגמת נפש והוצאות משפט, תוך דחיית התביעה לפיצויים כספיים.