ה"פ 1803-10-12

תקציר

אישה מבוגרת המתגוררת בגרמניה, הטוענת כי היא בעלת הבנה בסיסית בעברית אך אינה יודעת קרוא וכתוב, הגישה תביעה לפיה היא הבעלים היחיד של נכס מגורים בחולון. התובעת, כבת שמונים וחשוכת ילדים, טוענת כי היא הונתה במרמה על ידי אחיה, המנוח כעת, לחתום על מסמכים המעבירים לו את זכויותיה בנכס. הנתבעת, אלמנתו של אחיה של התובעת, טוענת כי התובעת נתנה את הנכס במתנה לאחיה מרצונה ללא כל כפייה. טענתה העיקרית של התובעת היא כי הוטעתה לחתום על המסמכים ולא הבינה את תוכנם בשל חוסר יכולתה לקרוא עברית. עם זאת, בית המשפט מוצא כי התובעת לא סיפקה ראיות מספיקות לתמיכה בתביעתה, שכן החוק דורש ראיות חזקות במיוחד לתביעות נגד עזבון שנפטר. החזקה היא שאדם מבין את המסמכים עליהם הוא חותם, ואין די בעדותו בעל פה של התובע כדי לגבור על חזקה זו. התובעת גם נמנעה מלזמן עדי מפתח שהיו יכולים לשפוך אור על נסיבות החתימה על המסמכים, כגון החבר הישראלי שסייע לה בתהליך החתימה, ועו"ד נוס, עורך הדין שניסח את ההסכמים. זאת ועוד, עדותה של התובעת לא הייתה עקבית בכל הנוגע לידיעתה על העברת הרכוש, והיא לא הביאה ראיות התומכות בטענותיה בדבר זיוף ומרמה. הנתבעת, לעומת זאת, הציגה ראיות נגדיות לפיהן התובעת הייתה מודעת למתנה לאחיה ואף חתמה לאחר מותו על מסמכים נוספים המאשרים את ההעברה. בסיכומו של דבר, בית המשפט מגיע למסקנה כי התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה המוגבר הנדרש במקרה זה ולכן דוחה את התביעה. כמו כן חויב התובע בהוצאות ובשכר טרחת הנתבע בסך של 20,000 ₪. פסק הדין ניתן בהיעדרם של שני הצדדים ביום 23.6.14.