ת"א 3920-09-21

תקציר

המבקש ביקש עיכוב ביצוע בפסק דין לפינוי מדירה, בטענה לייצוג משפטי פסול בהליך הפינוי. בית המשפט דחה את הבקשה בנימוקים שונים. ראשית, סיכויי ההצלחה של המבקשת נראו מזעריים, שכן פסק הדין נבע מהסכמתה וניתן היה לבטלו רק מטעמים כבדי משקל. טענותיה לבעלות ולשכירות מוגנת לא נתמכת, וסתרו את דבריה הקודמים. שנית, נשקלו נגדה גם שיקולי צדק ויושר, נוכח השיהוי הרב בהגשת הבקשה, כחמש שנים לאחר פסק הדין לפינוי. כמו כן, פתח המבקש במספר רב של הליכים שלא צלחו מבלי להעלות טענות אלה. לבסוף, באשר למאזן הנוחות, בעוד שהדירה הייתה למגורים, היה למבקש נכס אחר ולא הוכיח נזק בלתי הפיך. משכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי הבקשה נעדרת שחר ודחה את הבקשה לעיכוב ביצוע, תוך שהוא מורה למבקש לכסות את הוצאות המשיב.