ע"נ 24344-08-20

תקציר

הערעור מתייחס לשתי החלטות של קצין התגמולים בנוגע לבקשת המערערת להכרה בנכות הקשורה לשירות. המערער, קצין משטרה, טען כי מצבו בגב התחתון נגרם כתוצאה משירותו, תוך שהוא מזכיר אירוע ספציפי שאירע ביום 14.1.2015, בו חש כאבי גב עזים בעת מילוי תפקידו. עוד טען כי תנאי שירותו הכלליים תרמו לפציעת גבו. קצין התגמולים דחה את טענות המערער, ולא מצא קשר נסיבתי בין שירותו לבין מצב הגב. החלטה זו התבססה על חוות דעתה של פרופ' שקד, אשר ייחסה את תחלואה של המערערת להתפתחות נרכשת ולשינויים ניווניים ישנים. פרופ' שקד סברה כי אירוע חד פעמי לא יכול היה לגרום לשינויים כאלה. עם זאת, מומחה מטעם המשיב, ד"ר רובינסון, סתר דעה זו וקבע כי הספרות תומכת בקשר סיבתי בין מקרה בודד של הרמת משקולות כבדות לבין פגיעה גופנית בגב התחתון. המערער טען כי יש להעדיף את חוות דעתו של ד"ר רובינסון, הקושרת את מוגבלותו לשירותו. עוד טען כי כאבי גב קודמים לא היו משמעותיים ולא הפריעו לו. בתוך כך, הפנה המשיב לרישומים הרפואיים של המערערת, בהם הראו תלונות קודמות על כאבי גב, והסתמך על חוות דעתה של פרופ' שקד כדי לטעון כי מצב הגב אינו קשור לשירות. בית המשפט מינה את ד"ר דרור עובדיה כמומחה לבחינת עניינו של המערער. ד"ר עובדיה מצא קשר סיבתי בין שירותו של המערער לבין מחלת גבו, אך עדותו לא הייתה חד משמעית. הוא הכיר בכך שהגורמים לבלט דיסק היו רב-גורמים ולא יכול היה לקבוע מתי התרחשה פריצת הדיסק. בית המשפט ניתח בהרחבה את הראיות והעדויות, וציין כי רישומיו הרפואיים של המערער אינם תומכים בטענתו לפגיעה בשירות. בית המשפט לא שוכנע כי האירוע ביום 14.1.2015, או תנאי שירותו הכלליים של המערער, גרמו לפריצת הדיסק. חוות הדעת של המומחה, שלא התבססה על כל המידע הרלוונטי, לא נחשבה מספיקה כדי לבסס קשר סיבתי. בסיכומו של דבר, דחה בית המשפט את הערעור, חיזק את החלטת הממונה על התגמולים והורה למערערת לשלם הוצאות בסך 5,000 ₪. פסק הדין הדגיש את נטל ההוכחה המוטל על המערערת וקבע כי הראיות שהוצגו אינן מצדיקות מסקנה שונה מזו של הממונה על התגמולים.