עע"א 1779/07

תקציר

העותר, הכלוא מאז 1984 בגין רצח אמיל גרינצווייג ופציעתם של תשעה אזרחים נוספים בעצרת שלום עכשיו, ביקש לקבל את בקשת השחרור על תנאי. עם זאת, בית המשפט דחה את בקשתו לשחרור על תנאי. עברו האלים של העותר והיעדר עבר משמעתי בכלא, לצד השתתפותו בתוכניות שיקום, נשקלו על ידי בית המשפט. עם זאת, השנאה המושרשת וחוסר החרטה שהפגין כלפי קורבנותיו, כמו גם כישלונו לעבור טיפול משמעותי, הכבידו מאוד על שחרורו. בית המשפט הדגיש כי אין מדובר בהערכת עמדותיו הפוליטיות של העותר, אלא במסוכנותו ובחוסר תובנתו בחומרת פשעיו. בנוסף, מצא בית המשפט כי העותר לא השתתף די הצורך בתכניות טיפוליות, דבר שהיה נחוץ כדי להפגין שינוי משמעותי באישיותו. חוות הדעת של הפסיכולוג הקליני, שהדגישה את הסיכון הגלום באישיותו של העותר, תמכה אף היא בדחיית השחרור. הוועדה שקלה גם את התנגדות קורבנותיו של העותר, כפי שהותוותה במכתב מאחיו של הנרצח אמיל גרינצווייג. בסופו של דבר, הגיע בית המשפט למסקנה כי מסוכנותו של העותר לא שככה וכי לא חל שינוי מהותי בהבנתו את חומרת מעשיו. מכאן, שהחלטת הוועדה לדחות את בקשת השחרור על תנאי הייתה סבירה ומוצדקת, והותירה את העתירה על כנה, ואת הצו להמשך המאסר.