ע"א 94/80

תקציר

ענייננו בהסכם שכירות בין המערערת לבין המשיבים, כאשר הראשונים תבעו את פינויים של האחרונים בשל אי תשלום דמי שכירות. המשיבים ביקשו סעד מן הצדק, אשר נעתר לו על ידי בית משפט השלום בתנאי שישלם למערער סך של 5,000 ₪. המערערת ערערה על החלטה זו, בטענה כי המשיבים ויתרו בעבר על זכותם לבקש סעד מן הצדק ואין להעניקו שוב. בנוסף, סבר המערער כי הסכום שנפסק נמוך יתר על המידה. בית המשפט העליון קבע כי הוויתור הקודם של המשיבים על זכותם לתבוע סעד מן היושר תקף ומחייב. עם זאת, בניגוד לשופט בית משפט קמא, בית המשפט העליון פירש ויתור זה כך שיחול רק על העבר ולא על הפרות עתידיות, ולפיכך לא יכלו המשיבים לתבוע סעד מן היושר במקרה זה. עם זאת, בית המשפט גם קבע כי חרף הימנעותם של המשיבים מלבקש סעד מן היושר להגנתם, לבית המשפט שיקול דעת לדון בשאלה זו אם היא לטובת הצדק. בית המשפט העליון מצא כי התנהלות המשיבים ועובדות המקרה מצדיקות מתן סעד מן היושר, אך יש להגדיל את הסכום שנפסק למערערת מ-5,000 ₪ ל-15,000 ₪. החלטה זו התקבלה תוך התחשבות בעקרונות הצדק ובאינטרסים של שני הצדדים. כן הורה בית המשפט למשיבים לשלם למערערת הוצאות בסך 3,000 ₪, המביאים את הסכום הכולל ל-18,000 ₪. השופט בן-דרור, השופט מלץ והשופט פפר הסכימו עם פסק הדין.