ת"א 39991-08-15

תקציר

קביעתו של בית המשפט היא כי תביעת התובע כנגד הנתבע, עורך דינו לשעבר, נדחית מחמת התיישנות. התובע תבע את הנתבע בגין רשלנות בהסכם מכר מיום 24.2.83, בטענה שהיה עליו לרכוש זכויות חכירה בנכס שלא היו למוכר בפועל, ולכן גם התובע לא קיבל את הזכויות. בית המשפט מצא כי ללא קשר למועדים השונים שהוצעו על ידי התובעת לתחילת תקופת ההתיישנות, התביעה שהוגשה באוגוסט 2015 הייתה מחוץ לזמן. התובע טען כי גילה את אי קיומן של זכויות החכירה רק בשנת 2004 או 2009, אך בית המשפט הציג ראיות לכך שהתובע היה מודע לכך ביוני 2003. גם אם תקופת ההתיישנות הופסקה בין הגשת תביעה קודמת בפברואר 2011 לבין דחיית ערעור במרץ 2015, עדיין תידחה התביעה מאחר שחלפה מגבלת 10 השנים. השופט גם מתח ביקורת על התנהלותו של התובע לאורך כל ההליך המשפטי והורה לו לשלם את הוצאות הנתבע שנגרמו לו בשל טענות התובע, תוך שהוא קובע את הסכום על 23,400 ₪. עם זאת, השופט בחר שלא לפסוק הוצאות לאוצר המדינה, שכן לתובע לא ניתנה הזדמנות להגיב לאפשרות זו.