ע"א 234/79

תקציר

פסק הדין בתיק זה כולל פסק דין הצהרתי בדבר זכויותיה הרכושיות של אלמנה, המערערת, שבעלה נפטר בשנת 1971. המערערת קיבלה תחילה צו ירושה המחלק את עזבון בעלה שווה בשווה בינה לבין בניה. עם זאת, לאחר שהבינה כי מס העיזבון גבוה מהצפוי, ביקשה המערערת לתקן את הצו כך שיטען לשותפות שווה עם בעלה המנוח בנכסים מסוימים. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו דחה את תביעתה והוביל את המערערת לערער. הערעור נדחה על ידי בית המשפט. השופטים הסכימו כי תביעתה של המערערת לפסק דין הצהרתי נעדרת שחר משום שלא התייצבה בפני בית המשפט בידיים נקיות. הצהרותיה הקודמות בנוגע לבעלות על הנכס סתרו את טענתה הנוכחית, ובית המשפט לא מצא כל ראיה לחלוקת נכסים בין המערערת לבעלה. זאת ועוד, ציינו השופטים כי טענת המערערת היא דרך בלתי ראויה לערער על החלטת מנהל מס עיזבון; במקום זאת, דרך הפעולה הראויה הייתה השגה או ערעור לפי חוק מס עיזבון. השופט ח' כהן קבע כי יש לדחות את תביעתה של המערערת גם אם היו לה זכויות בנכסים משותפים, שכן הטעיה שלה ועמדותיה הסותרות פסלו אותה מסעד מן היושר. השופט י' כהן הסכים כי יש לדחות את הערעור, ובנוסף ציין כי החלטת בית המשפט המחוזי לגופו של עניין הייתה מוצדקת. המערער חויב לשאת בהוצאות מנהל מס העיזבון.