ע"א 220/19

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור על תביעת נזיקין אזרחית שהוגשה נגד מדינת ישראל - משרד הביטחון. הפרשה נסובה סביב אירוע טרגי שאירע במהלך מבצע צבאי ברצועת עזה, שבו נהרגו שלושה אזרחים מירי פגזים שירה צה"ל. התובעים, בני משפחתו של המנוח, טענו כי יש להטיל על המדינה אחריות לנזקים שנגרמו כתוצאה מהאירוע, וטענו כי לא היה צורך מבצעי או הצדקה לירי. עם זאת, בית המשפט פסק לטובת המדינה, וקבע כי הפעולה מהווה "מעשה מלחמה" כהגדרתו בחוק הנזיקין האזרחיים. כתוצאה מכך, המדינה נהנית מחסינות ואינה אחראית בנזיקין בגין מעשים אלה. השופט הכיר בתוצאות הטרגיות של האירוע, אך הדגיש כי תביעות נזיקין אזרחיות אינן מתאימות למצבי לחימה. המדינה סיפקה ראיות מספיקות לכך שהירי בוצע בעקבות זיהוי תצפיתני אויב, והצדיקה את סיווגה כפעולה מלחמתית. בית המשפט דחה גם את טענות התובעים בדבר "רשלנות רבתי" והיעדר הצורך המבצעי הנטען והדגיש כי קביעת חריגים לחסינות אינה עולה בקנה אחד עם כוונת המחוקק העומדת מאחורי חוק הנזיקין האזרחי. בנוסף, השופט ציין כי המשפט ההומניטארי הבינלאומי ומשפט זכויות האדם הבינלאומי אינם מחייבים את המדינה לשלם פיצויים בנסיבות כאלה. בסופו של דבר, הערעור נדחה, ובית המשפט הורה שלא לפצות על כך, נוכח החסינות המהותית ממנה נהנית המדינה בגין מעשי מלחמה. השופט ד' מינץ והשופט א' גרוסקופף הסכימו עם פסק הדין. ההחלטה התקבלה על בסיס החוקים הקיימים, שאינם מותירים מקום לשיקול דעת שיפוטי במקרים כה מובהקים. פסק הדין מדגיש את החסינות המוקנית למדינות בגין פעולותיהן בעתות מלחמה ולחימה, ומותיר את התובעים ללא כל מוצא משפטי במצב טרגי זה.