ת"א 49513-01-19

תקציר

על בית המשפט להחליט האם סירובו של מר דיאמנטי לשמש כבורר הופך את סעיף הבוררות כולו ללא תקף, או שהסעיף עדיין תקף ויש לעכב את ההליכים, עם מינוי בורר חלופי שידון בתיק. חוק הבוררות קובע כי בית משפט חייב לעכב הליכים אם קיים הסכם בוררות, התביעה מתייחסת לסכסוך המכוסה על ידי אותו הסכם, והמבקש מוכן להמשיך בבוררות. במקרה זה, שני הצדדים מסכימים כי תניית הבוררות תקפה, והתביעה נופלת בתחומה, והמבקש מוכן לבוררות. השאלה המרכזית היא האם סירובו של הבורר לשרת מבטל את הסעיף. הסעיף קובע כי הצדדים מסכימים שמר דיאמנטי ינהל בוררות בכל מחלוקת, אך אינו מציין בורר חלופי או מתנה את הבוררות בזמינותו. הפסיקה תומכת בפרשנות לפיה הצדדים התכוונו לבוררות ולא להתדיין, וכי יש לקיים את ההסכם גם אם הבורר הממונה אינו רוצה או אינו מסוגל לכהן. טענת המשיב כי שתיקת ההסכם ביחס לחלופות מצביעה על כוונה לשלול את הסעיף אם מר דיאמנטי יסרב לכהן אינה משכנעת. לבית המשפט יש שיקול דעת לסרב להשהות רק אם יש סיבה מיוחדת לכך שלא ניתן להגיע לבוררות בסכסוך, ועצם הסירוב לבוררות אינו מהווה סיבה כזו. לפיכך, הבקשה לעכב את ההליכים ולאכוף את תניית הבוררות מתקבלת. המשיב יישא בהוצאות המבקש, ולצדדים 14 יום להסכים על בורר חדש; אחרת, בית המשפט ימנה אחד. ההחלטה התקבלה שלא בנוכחות הצדדים והיא בתוקף החל מיום 23.3.2022.