בע"מ 1835/18

תקציר

עניינו של סכסוך בין מבקש לבין משיב, אשר היו בקשר זוגי במשך 11 שנים, והתגוררו בשבע השנים האחרונות בבית אמו של המשיב. במהלך תקופה זו נכנסה המבקשת להריון באמצעות תרומת זרע אנונימית וילדה בן. לאחר שחיו יחד עם הילד במשך ארבע שנים וחצי, נפרדו בני הזוג. בתחילה התיר המבקש למשיב לשמור על קשר עם הילד, אך בהמשך חזר בו מהסכמה זו. בעקבות זאת הגיש המשיב בקשה למשמורת משותפת והסדרי ראייה זמניים, בטענה לכוונה לאמץ את הילד או לבקש צו הורות. נקבע צו הגנה הדדית, המגביל את הקשר של המשיב עם המבקש והילד, למעט אינטראקציות שאורגנו על ידי האפוטרופוס החוקי. בית המשפט לענייני משפחה, בהסתמך על חוות דעת מומחים ועל טובת הילד, קבע כי למשיב צריכות להיות זכויות ביקור הדרגתיות, תוך שהוא מציין את התפקיד המשותף שמילאו הן האישה והן הורי המשיב בגידול הילד. בית המשפט הדגיש כי אי הסדרת הסדרי ראייה עלולה לסכן את היחסים העתידיים בין המשיב לבין הילד, ואף להוביל לניכור. המבקשת ערערה וטענה כי למשיבה אין כל מעמד ביחס לילדה וכי הסדרי ראייה אלה פוגעים בזכויותיה ההוריות ומהווים סכנה. עם זאת, בית המשפט המחוזי מרכז לוד דחה את הערעור, ואישר את החלטת בית המשפט לענייני משפחה כעולה בקנה אחד עם טובת הילד וכסעד זמני בלבד עד להחלטה סופית. הבקשה לערעור נוסף נדחתה לאחר מכן, שכן היא לא הציגה כל שאלה עקרונית כללית המצדיקה התערבות, וההסדר נמצא מתאים בהקשר הפרוצדורלי. בית המשפט הגיע למסקנה כי יש לעמוד בתוקפו של הסדר הראייה הזמני עד למתן פסק דין סופי, ולפיכך הן הערעור והן הבקשה לעיכוב ביצוע נדחו. לא הוצא צו להוצאות בשל היעדר מענה מבוקש.