ע"ב 1655/06

תקציר

התובע, שעבד אצל הנתבעת כעוזר מחסנאי ונהג מיולי 2001 ועד פברואר 2005, הגיש שתי תביעות נגד הנתבע. בתביעה הראשונה, שביקשה פיצויי פיטורים, טען התובע כי פוטר ולכן זכאי לפיצויי פיטורים בסך 21,654 שקל, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. בתביעה השנייה, שביקשה שכר עבודה והטבות אחרות, דרש התובע 20,134 ₪ עבור שכר ברוטו, דמי חופשה לעזאזל, דמי הבראה ודמי הודעה מוקדמת, הנובעים מהעסקתו בפברואר 2005. בתוך כך, הנתבעת טענה כי התובע התפטר לאחר שנתפס גונב מהחברה, ולכן יש לדחות את התביעות לפיצויי פיטורים והודעה מוקדמת. לאחר בחינת הראיות והעדויות משני הצדדים, פסק השופט לטובת הנאשם. השופטת קיבלה את טענת הנתבע כי התובע התפטר, וציינה כי גרסת התובע לאירועים לוקה בחוסר אמינות ואינה נתמכת בראיות חיצוניות. זאת ועוד, השופט הצביע על חוסר עקביות בעדויות התובע ועל חוסר דיוק בתצהירו. עוד ציינה השופטת כי התובע הודה כי שולמה לו משכורת פברואר ומשך את תביעתו לדמי הבראה. לפיכך, דחתה השופטת את תביעות התובע לפיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת, וסברה כי התפטרות התובע נובעת מגילוי רכושו של הנתבע במקלט הסמוך לדירתו. בנוסף, דחתה השופטת את התביעה לדמי פדיון חופשה, שכן נמצא כי התובע אכן מימש את זכותו לחופשה שנתית במהלך עבודתו. השופטת בחרה שלא לפסוק הוצאות לנתבע, למרות שדחתה את התביעה, בשל האופן שבו הנתבע טיפל בתיק. לבסוף, הודיע השופט לתובע על זכותו לערער על פסק הדין בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.