פש"ר 2236/07

תקציר

פסק הדין מתייחס לתביעת חוב שהוגשה נגד חייבת, הגב' מרמורש, על ידי הגב' ציפורה גוטליב. התביעה מתבססת על פסק בוררות שקבע כי הגב' גוטליב זכאית לחלקה היחסי בדמי השכירות הראויים מהגב' מרמורש ובני משפחתה, שהיו בעלי מניות בחברת נדל"ן. תביעת החוב אושרה על ידי המנהל המיוחד, אך הגב' מרמורש ערערה בטענה כי הליכי הבוררות התנהלו ללא ידיעתה או הסכמתה. בית המשפט דחה את הערעור ואישר את החלטת המנהל המיוחד. היא הכירה בסמכותו של המנהל המיוחד לבחון את פסק הבוררות, אך הדגישה כי יש להפעיל סמכות זו במשורה, תוך כיבוד סופיות החלטות קודמות של בית המשפט. השופט הסכים עם ממצאי המנהל המיוחד לפיהם גברת מרמורש לא הייתה מעורבת בבוררות ולא חתמה על ייפוי כוח, אך שלוש ערכאות, כולל בורר ובית המשפט העליון, כבר דחו את טענותיה. השופט הדגיש את קביעתו של בית המשפט העליון שראה במשפחה כולה "מקשה אחת" ודחה הבחנות מלאכותיות. משכך, קבע השופט כי החלטת המנהל המיוחד לאשר את תביעת החוב צריכה לעמוד, למרות מסקנותיה המשפטיות השונות. השופט ציין את הנסיבות החריגות הנדרשות כדי להצדיק את דחיית תביעת החוב ומצא אותן נעדרות במקרה זה. זאת ועוד, טענותיה של החייבת בעניין ייפוי הכוח ופרידתה מהמשפחה לא הועלו קודם לכן ולא היה בהן די כדי לבטל את ההחלטות הקודמות. לפיכך, הערעור נדחה, תוך שמירה על אישור תביעת החוב.