בג"צ 5943/17

תקציר

בפסק דין זה מתייחס בית המשפט לסוגיה המורכבת והשנויה במחלוקת של הריסת בתים מכוח תקנה 119 לתקנות ההגנה, הקשורה באופן ספציפי לפעילות טרור. השופטים מכירים בעדינות וברגישות סביב הריסת בתים, ומציינים את כוונתן להרתיע ולא להעניש. התיק עוסק בעתירות נגד הריסת בתים שבהם התושבים, שזוהו כמחבלים, היו מעורבים בפיגוע קטלני. בית המשפט דוחה בתוקף טענות המערערות על מעורבותם של האנשים בתקיפה, תוך הדגשת חומרת התקיפה המתואמת שלהם. מבחינת העותר אנקוש, הטענה כי משפחתו לא הייתה מודעת לכוונותיו אינה מספיקה כדי למנוע את ההריסה, במיוחד לאור הראיות המצביעות על תמיכתה הציבורית של המשפחה במעשיו. בית המשפט בוחן גם את היקף ההריסה, ובוחן האם יש צורך להרוס מבנים שלמים או קומות ספציפיות על סמך זיקת המגורים בפועל של המחבלים. בית המשפט מכיר במקרים קודמים שבהם הוגבלה ההריסה ומציע להגביל את ההריסה לקומות ספציפיות, אלא אם כן קיים קשר ברור למגורים לשטחים נרחבים יותר. לבסוף, מסכימים השופטים כי אמנם יש לדחות את העתירות העיקריות, אך הם מקבלים אותן באופן חלקי וקובעים כי אין להרוס את הקומות התחתונות, ללא קשר ישיר למגורים. פסק הדין מדגיש את האיזון בין אמצעי הביטחון הנדרשים לבין המידתיות, כאשר הוראת השעה המאפשרת פינוי אמורה לפוג זמן קצר לאחר מתן פסק הדין.