תפ"ח 24354-01-10

תקציר

הנאשם היה נשוי למתלוננת במשך 25 שנה ונולדו להם 3 ילדים משותפים. המתלוננת האשימה את הנאשם במקרים שונים של אלימות, איומים ואונס במהלך נישואיהם. הנאשם הכחיש את כל הטענות וטען כי המתלוננת מונעת מאינטרסים כלכליים הקשורים לסכסוך הרכושי המתמשך ביניהם לאחר גירושיהם. השופטת סקרה את הראיות והעדויות שהוצגו בבית המשפט, לרבות גרסתה של המתלוננת לאירועים, שהייתה כללית, מעורפלת ומלאת סתירות, ועדויות ילדיהם של בני הזוג, שלא תמכו די הצורך בטענות המתלוננת. השופט הגיע למסקנה כי עדותה של המתלוננת בנוגע לעבירות האונס והאלימות אינה אמינה וזיכה את הנאשם מאישומים אלה מחמת ספק סביר. עם זאת, השופט מצא את הנאשם אשם בתקיפה פשוטה בנסיבות מחמירות במספר הזדמנויות בין השנים 1997 ל-2006, למעט האירוע של יריקה על בתו, שנחשב לטריוויאלי. דעת הרוב של השופטים זיכתה את הנאשם מכל האישומים, לרבות עבירות האלימות, מחמת הספק הסביר, ואילו השופט החולק הסכים עם הכרעת הדין בשאר סעיפי האישום אך הרשיע את הנאשם בעבירות האלימות.