עע"מ 130/21

תקציר

במקרה זה נדחה הערעור, והוחלט כי לא ניתן להגיש תובענה ייצוגית נגד רשות המסים בגין השבת מס הכנסה ששולם לכאורה ביתר. הטעם העיקרי היה שהמערערת לא עמדה בתנאים הנדרשים לפי חוק תובענות ייצוגיות, ובפרט נעדרת עילת תביעה אישית כנדרש בסעיף 4(א)(1) לחוק. בית המשפט הדגיש את הצורך שאדם המגיש תובענה ייצוגית יהיה מסוגל גם ליזום תביעה אישית באותו עניין. דרישה זו מעוגנת בעיקרון לפיו תובענה ייצוגית משמשת רק ככלי פרוצדורלי לאיחוד תביעות מרובות. המערערת לא הגישה דו"ח בהתאם לסעיף 160(א) לפקודת מס הכנסה, שהוא קריטי להוכחת זכאות להשבת מס, תוך הליך ספציפי הבוחן אם אירע תשלום יתר. בית המשפט הדגיש כי לפי סעיף 160(א), החוק חל על כל יחיד ששילם מס ביתר, ללא קשר למעמדו החבות במס. עוד הובהר בפסק הדין כי ניכוי מס במקור על ידי מעסיק אינו מהווה גבייה שלא כדין על ידי המדינה עד להערכת חבות המס הסופית של היחיד באמצעות דו"ח שהוגש. משכך, מבלי לנקוט בהליך זה, לא היה למערער בסיס להשבה או לתביעה ייצוגית. בנוסף, בית המשפט ציין כי תובענה ייצוגית לא תהיה יעילה או הוגנת בשל הצורך בקביעה פרטנית של זכאות להחזר מס, מה שהופך את ניהול התביעות האישי להולם יותר. בסופו של דבר נדחה הערעור, מבלי שהוטלו הוצאות על המערערת.