ת"א 59034-08-20

תקציר

פסק הדין הנדון הוא דחיית בקשה שהוגשה לפי סעיף 6ב לחוק סדר הדין הפלילי. בקשה זו ביקשה להציג ראיות נוספות הסותרות החלטה קודמת של ועדת ערר. לדברי השופט, בקשות כאלה נענות רק במשורה, במקרים מיוחדים וחריגים, והמקרה הנוכחי לא הצדיק הצגת ראיות סותרות. הבקשה גם לא צלחה בטיעוניה בנוגע לקביעת אחוזי הנכות כפי שנקבעו על ידי הוועדה הרפואית. הוועדה שקלה את כל הגורמים הרלוונטיים, לרבות עדויות על ניסיונות השיקום של הנפגע, וקיבלה את החלטתה לאחר ששוכנעה כי לא חל שיפור במצבו של הנפגע. השופט הסכים עם הערכת הוועדה הרפואית וקבע כי נכותו הנפשית של התובע אכן נגרמה כתוצאה מתאונת דרכים בשנת 2008. יתר על כן, השופטת לא מצאה סיבה לייחס לוועדה הרפואית משוא פנים או משוא פנים, וציינה כי תפקידה הוא לפעול באופן עצמאי כטריבונל מקצועי. בסיכומו של דבר, השופט הגיע למסקנה כי הבקשה אינה ראויה ולכן דחה אותה. עם זאת, השופט ויתר על עלויות הבקשה, תוך התחשבות בחלוף הזמן ובעיכובים בהמצאת מסמכים רפואיים רלוונטיים.