ת"ק 9252-09-09

תקציר

בפסק דין מורכב זה, שעסק בתאונת שרשרת בין שלושה כלי רכב, ניתח השופט בדקדקנות את עדויות התובע וארבעת הנתבעים. התובע, שנהג ברכב הראשון, טען כי האט בשל שיירה שלפניו ולפתע נפגע מאחור על ידי מונית. נהג המונית (נאשם 4) טען כי התאונה נגרמה על ידי משאית (נאשם 2) שלא שמרה על מרחק בטוח. נאשם 2 הכחיש כל קשר עם המונית וטען כי התאונה אירעה בין שני כלי הרכב שלפניו. לאחר בחינת הראיות והעדויות, מצא השופט כי רכבו של התובע אכן ניזוק וכי התובע לא ידע על האירועים שהובילו לתאונה. לפי סעיף 41 לפקודת הנזיקין, נטל ההוכחה עבר לנתבעים להוכיח כי הנזק לא נגרם כתוצאה מרשלנותם. השופט בחן בקפידה את עדויותיהם של נאשמים 4 ו-2, יחד עם שני עדים שמסרו גרסאות סותרות. הוא קיבל את עדותו המהימנה של נאשם 4, הנתמכת על ידי עד בלתי משוחד, והגיע למסקנה כי משאיתו של נאשם 2 התנגשה במונית, אשר דחפה אותה לתוך רכבו של התובע. משכך, קבע השופט כי הנתבע 2 אחראי לתאונה והורה לו לפצות את התובע בגין נזקים ישירים בסך 7,003 ₪, כולל שכר טרחת שמאות. סכום זה, יחד עם הוצאות משפטיות נוספות, היה אמור להיות משולם בתוך 21 יום. השופט פסק גם על ההוצאות שנגרמו במהלך ההליך, וקבע כי נאשם 4, שחויב בעבר בהוצאות אלה, ישלם במקום זאת לנאשם 3 300 ₪ ולעד שלו 150 ₪. יש לציין כי השופט ויתר על ההוצאות שחב נאשם 2 לנאשמים 1, 3 ו-4, בהתחשב בכך שהנתבע 4 חויב לשלם להם תשלומים. הזכות לבקש ערעור ניתנה לכל הצדדים בתוך חלון זמן של 15 יום. פסק דין מקיף זה נועד למצות את הדין עם האחראים לתאונה תוך הקפדה על הגינות בחלוקת הנזקים וההוצאות.