ע"ע 143/99

תקציר

בית הדין הארצי לעבודה נתן פסק דין בעניין איבה נ' תעשיות מתכת סדום (1989) בע"מ, בעניין סיווג עובד כ"עצמאי" או "שכיר", והשלכותיו על פיצויי פיטורים ותשלומים אחרים בעת פיטורים. בית המשפט קבע כי יש לסווג את העובד, איבה, כשכיר, ולא כקבלן עצמאי, למרות קיומו של הסכם בינו לבין החברה הקובע אחרת. פסק הדין התבסס על מספר גורמים: ידיעתה או ציפייתה הסבירה של החברה ליחסי עובד-מעביד, אדישותו של העובד לסיווג, וניסיון החברה לעקוף את חוקי העבודה באמצעות תיוגו כעצמאי. בית הדין הדגיש גם את הצורך להיאבק בפרקטיקה של החתמת עובדים על הסכמי התקשרות השוללים מהם זכויות עובדים, וקבע כי יש לחשב את זכויות העובד על פי שכר הקבלן שקיבל, ולא על פי שכרו הנמוך יותר של עובד שכיר. כמו כן, בית הדין הטיל את נטל ההוכחה על המעסיק לגבי השכר הריאלי, ובמקרה זה המעסיק לא הביא ראיות מספיקות. בחוות דעת חולקת טען נציג הציבור כי העובד קיבל זכויות סוציאליות במסגרת שכרו, וכי פסיקת בית הדין תטיל אחריות כפולה על המעסיק. עם זאת, בית המשפט קיבל את ערעורו של איבה וקבע כי יש לחשב את פיצויי הפיטורים שלו על בסיס שכרו הקבלני, בניכויים מתאימים.