בש"פ 668/18

תקציר

בפסק הדין מיום 29.1.2018 התייחס בית המשפט לערעורים הנוגעים למעמד מעצרו של מ', והחליט לדחות את שני הערעורים ולקיים את החלטת בית המשפט המחוזי. הסוגיות העיקריות נסובו סביב השאלה האם יש צורך בהארכת מעצר עד תום ההליכים המשפטיים, בהתחשב בתנאים לראיות לכאורה, עילות מעצר ופוטנציאל לחלופת מעצר. לאחר עיון בטיעונים בכתב ובעל פה, הגיע בית המשפט למסקנה כי למרות שמ' היה מעורב במעשים חמורים והיווה סכנה משמעותית, במיוחד כלפי א', הסכנה אינה מצדיקה מאסר באופן אוטומטי. במקום זאת, הדגיש בית המשפט את החשיבות של בחינת חלופות שיש בהן כדי להפחית את הסיכון, כגון פיקוח אלקטרוני. בית המשפט בחן את החלופה המוצעת, וציין כי היא נותנת מענה הולם לסכנה הנשקפת ממ'. הוא כלל תנאים כגון מגורים במקום מרוחק, פיקוח של אנשים מוסמכים, ערבויות כספיות, הגבלות תנועה ועמידה בפיקוח אלקטרוני. אף שפסיקה אחרת הייתה יכולה לחייב את מ' בכליאתו עד לסיום המשפט, לא מצאה ערכאת הערעור עילה מוצדקת לבטל את החלטת בית המשפט המחוזי, שכן היא התבססה על הערכות ותנאים מקיפים. לפיכך נדחו הערעורים, ומ' הייתה אמורה להישאר תחת פיקוח אלקטרוני, בתנאים מחמירים בהתאם לפסיקתו הקודמת של בית המשפט המחוזי מיום 21.1.2018. בית המשפט דחה גם את טענת המדינה בדבר אי-התאמתם של "טעמים מיוחדים" לחלופות מעצר, ואימץ את פרשנותו של בית המשפט המחוזי מבלי לבחון לעומק את היקפם של "טעמים מיוחדים".