רע"א 2408/12

תקציר

המקרה נסוב סביב ניסיונה של המבקשת לקבל הטבות לפי חוק גמלת ניצולי שואה התשס"ז-2007, שכן לטענתה גורשה ונאלצה לעבוד בתקופת השואה. המבקש, שעלה לישראל מרומניה בשנת 1960, מבקש הכרה כזכאי להטבות. עם זאת, ועדת הערר ובית המשפט המחוזי בתל אביב פסקו שניהם נגדה, בהסתמך על היעדר ראיות מספיקות לגירושה ולעבודת כפייה במחנה מוכר. המבקש טען כי נטל ההוכחה שמטיל החוק מכביד יתר על המידה, במיוחד עבור ילדים שחוו את השואה והוריהם כבר אינם בחיים כדי להעיד. עוד טענה כי ועדת הערר קבעה רף ראייתי בלתי מושג. עם זאת, בית המשפט דחה את ערעורה, והסכים עם הערכאות הנמוכות יותר כי היא לא סיפקה הוכחות מספקות לטענותיה. השופט הכיר בקשיים העומדים בפני המבקשים במצבים כאלה, אך הדגיש כי בית המשפט אינו יכול להטיל התחייבויות כספיות שלא נקבעו בחוק. מתוך אהדה למצבו של המבקש, השופט הגיע למסקנה כי אין באפשרותם להיעתר לבקשה בשל היעדר ראיות לכך שהמבקש עמד בדרישות חוק ההטבות.