ת"א 68620-12-21

תקציר

השופטת דחתה את בקשת התובעים לצו מניעה זמני לאכיפת הסכם נטען למכירת דירה בהנחה. ההתחייבות, מיום 11.4.2013, הייתה בין הנתבעים – קבלן ויחיד – לבין התובע הראשון, שהיה נציג דיירים בפרויקט שיקום. לטענת התובעים, ההסכם חייב את הנתבעים למכור דירה ספציפית לתובעת השנייה, בתו של התובע הראשון, בתנאים מסוימים. הנתבעים טענו כי ההתחייבות מזכה רק את אחותה של התובעת הראשונה - ולא את בתה - בהנחה וסיוע ברכישת דירה כלשהי בפרויקט. השופט פסק לטובת הנתבעים, וקבע כי הבקשה לוקה בחסר, אינה מפרשת נכונה את כוונות הצדדים מאחורי ההסכם והוגשה בשיהוי בלתי סביר. המסמך לא פירט פרטים מהותיים כמו מחיר הדירה, והתובעים לא ניסו לברר או לקיים את ההסכם במשך שנים. כמו כן, תוכנית הפרויקט המקורית, שהיוותה תנאי לתוקפו של ההסכם, השתנתה וצומצמה מספר הדירות. עוד ציינה השופטת כי מאזן הנוחות נוטה לטובת הנתבעים, שכן התובעים לא הסבירו את השיהוי והנזק הפוטנציאלי שנגרם לנתבעים ממתן צו המניעה היה משמעותי. מאחר שהתובעים יכלו לקבל פיצוי כספי אם תביעתם הייתה תקפה, ובשל השיהוי הבלתי סביר והפרטים החסרים, דחתה השופטת את הבקשה לצו מניעה זמני. השופט גם ביטל צו ארעי שהוצא בעבר והורה לכל צד לשאת בהוצאותיו, תוך התחשבות בהתנהלות במהלך הבקשה בתיק העיקרי.