פ"ל 5004-07-14

תקציר

המשיב, נהג צעיר חדש, נעצר ונחשד בנהיגה בשכרות לאחר שהשוטרים הריחו אלכוהול היוצא מרכבם. גרסאות השוטרים היו שונות מעט באשר לעוצמת ריח האלכוהול, אך שניהם הסכימו כי הוא קיים. המשיב הסכים לבדיקת נשיפה, שלא הניבה תוצאות סופיות. לאחר מכן חייבה המשטרה את המשיב לעבור בדיקת דם, המוסמכת לפי סעיף 64ב(ב) לפקודת התעבורה אם קיים חשד סביר לשכרות. השאלה הניצבת בפני בית המשפט היא האם היה למשטרה חשד סביר לחייב בדיקה נוספת זו למרות הסכמת המשיב לבדיקת נשיפה. פסיקה קודמת קבעה כי המשטרה אינה כבולה לסוג מבחן הפיכחון שהחשוד מסכים לו. זאת ועוד, סטנדרט החשד הסביר הוא אובייקטיבי, התלוי במידע שהיה בידי הקצין באותה עת, ובשיקול דעתו המקצועי. במקרה דנן, ריח האלכוהול על המשיב, יחד עם תוצאות נשיפה לא חד משמעיות, היוו חשד סביר. לכן, למשטרה הייתה זכות לדרוש בדיקת דם. משכך, קבע בית המשפט כי התליית רישיונו של המשיב תימשך, והורה על תקופת פסילה קצובה של שישה חודשים ממועד ההתלייה הראשונית של המשטרה, עם אפשרות להארכה במידת הצורך. החלטה זו התקבלה בהתחשב בחזקת המסוכנות הכרוכה בנהיגה בשכרות, החלה על כל הנהגים ללא קשר לגילם או היסטוריית הנהיגה שלהם.