תא"מ 46159-03-19

תקציר

התובעים, שגיב קורן ותעשייה פרסום וטלוויזיה בע"מ, הגישו תביעת לשון הרע נגד הנתבע בגין פרסומים בחשבון הפייסבוק שלו ובקבוצות פייסבוק שייחסו להם מרמה והטעיה. הנתבע טען כי לתובעים לא הייתה עילת תביעה, כי הפרסומים נכונים וכי הם נעשו בתום לב כדי להגן על אינטרסים של אחרים. בית המשפט קיבל את טענות הנתבעת ודחה את טענת התובעים. בית המשפט קבע כי התובעת, תעשיית פרסום, לא הוכיחה כי הסמיכה את התובע, שגיב קורן, להגיש את התביעה בשמה. לגופו של עניין, מצא בית המשפט כי פרסומי הנתבעת מוגנים תחת אמת הפרסום והגנות תום הלב. עדותו של הנתבע על ניסיונו האישי בהונאה על ידי התובע נמצאה עקבית ונתמכת בראיות. התובע לא סתר די הצורך את גרסת הנתבע לאירועים, ועדותו בדבר אי תקינות התנהלות החברה איששה במידה מסוימת את טענות הנתבעת. יתר על כן, הפרסומים נעשו כדי להגן על האינטרסים האישיים הלגיטימיים של אחרים ולא חרגו מהיקף ההגנה הסביר. לפיכך, הנתבע היה זכאי להגנת תום הלב. מאחר שהפרסומים היו מוגנים, התביעה נדחתה, והתובעים חויבו לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.