ו"ע 170/05

תקציר

התיק נסוב סביב ערעורם של בני זוג נשואים שהתגוררו בעבר ברצועת עזה. הבעל המערער למד בישיבה בנווה דקלים בין השנים 2000-2004. לאחר שהחל ללמוד שם, שינה את כתובתו במרשם האוכלוסין לנווה דקלים. בני הזוג נישאו במאי 2004 והתגוררו ברצועת עזה עד לפינוי באוגוסט 2005. הבעל ערער על החלטת ועדת הזכאות לפי חוק יישום תכנית ההתנתקות לדחות את תביעתו למענק אישי בשל ותק. הסיבה העיקרית לדחייה הייתה שמרכז חייו של המערער לא היה ביישוב המפונה לפחות שלוש שנים רצופות לפני המועד הקובע של הפינוי. ועדת הזכאות ראתה את מקום מגוריו של המערער בנווה דקלים כזמני לצורכי לימודים. עם זאת, בית המשפט מצא כי קשריו של המערער עם נווה דקלים היו אינטנסיביים ועמוקים דיים כדי להחשיב את מגוריו שם כקבועים. החלטתו של המערער להמשיך ללמוד בישיבה ללא הגבלת זמן, שינוי כתובתו וקשריו החברתיים בנווה דקלים תמכו כולם במסקנה זו. לפיכך, קיבל בית המשפט את הערעור וקבע כי המערערת זכאית למענק אישי בשל ותק. משכך, חויב המשיב לשלם למערערים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.