ת"א 24775-12-22

תקציר

פסק הדין דוחה על הסף את בקשות התובעים להדיח את הבורר המפקח על עניינם ולהעביר את דיון הבוררות לבית המשפט. השופט מבהיר כי הבקשה הראשונית להעברת הבורר מתפקידו היא צעד חריג השמור לנסיבות קיצוניות, שאינו מוצדק במקרה זה. התובעים לא הציגו כל ראיה קונקרטית למשוא פנים או להיעדר משוא פנים מצד הבורר. תחת זאת, חוסר שביעות הרצון של התובעים נובע מהחלטות הביניים של הבורר בנוגע לתשלום שכר הטרחה וניהול הליך הבוררות. השופט מדגיש כי החלטות שאינן לטובת צד אינן עילה להדחתו של בורר, ואף לא קיומה של פרשנות שונה לדברי הבורר. יתר על כן, התנהגותם המפריעה של התובעים עצמם במהלך הליך הבוררות, לרבות סירובם לשלם את שכר טרחת הבורר ושכר טרחתם של חלק מהמומחים, גרמה לעיכובים ואינה יכולה לשמש כיום כהצדקה לטענותיהם לצדק ממושך. גם הטענה כי הבורר שינה את החלטתו אינה מבוססת. לבסוף, השופט קובע כי מאחר שהרחקת הבורר אינה מוצדקת, הבקשה להעביר את התיק לבית המשפט על בסיס מקום פנוי אינה נכונה. משכך, נדרשים התובעים לשלם לנתבעים הוצאות בסך 7,000 ₪ בתוך 30 יום.