ע"א 7259/10

תקציר

עניינו של תיק זה נסוב סביב תאונת דרכים אשר הותירה את המשיב פצוע והובילה למחלוקת על תוקפה של תעודת ביטוח חובה אשר כיסתה את חבות המשיב. חברת הביטוח סירבה לפצות את המשיב בטענה כי המשיב זייף את חותמת הבנק על תעודת הביטוח. בית המשפט המחוזי פסק לטובת המשיב וקבע כי חברת הביטוח לא הביאה ראיות מספיקות לזיוף, מה שהוביל את חברת הביטוח לערער. בתוך כך ערער המשיב גם על החלטת בית המשפט המחוזי בעניין גובה הנזק וניכויי תשלומי המוסד לביטוח לאומי. בית המשפט העליון דחה את ערעורה של חברת הביטוח, והסכים עם בית המשפט המחוזי כי הם לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם בעניין הזיוף. עוד קבע בית המשפט כי ערעורו של המשיב על גובה הנזק מוצדק בחלקו, תוך עריכת תיקונים שישקפו את היקף נכותו בפועל של המשיב והתאמת סכום הפיצוי בהתאם. בנוסף, נפסק כי יש לחשב את הניכויים ותביעות השיפוי של המוסד לביטוח לאומי על פי יחס הנכות המיוחס לתאונה. לבסוף, קבע בית המשפט את שכר טרחת עורך דינו של המשיב בשיעור של 13% מסכום הפיצוי הסופי, כמתחייב מחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. ככלל, פסק דינו של בית המשפט המחוזי תוקן כך שיתאים לפסקי דין אלה, ולא נפסקו הוצאות למי מהצדדים.