ב"ל 2184/06

תקציר

התובע, אלמן עם שלושה ילדים, מקבל קצבת שאירים משנת 1993. קצבה זו כללה תוספות לשלושת ילדיו, בהם בנו עמרי. בפברואר 2000 קיבל התובע הודעה מהנתבעת לפיה לא יקבל עוד קצבת ילדים עבור עמרי, שמלאו לו 18, החל ממרץ 2000. ההודעה גם הודיעה לעמרי כי עליו להירשם אצל הנאשם אם לא יתגייס לצה"ל עד גיל 19. בדצמבר 2004 קיבל התובע הודעה נוספת בנוגע לילדיו עמית ורעות, לפיה החל מינואר 2005 אינו זכאי עוד לתוספת עבורם, אלא אם ישלח תעודה המאשרת את שירותם בצה"ל או את לימודיהם התיכוניים. לאחר בירור הדבר עם פקיד הנתבעת, נודע לתובע כי גם הוא לא קיבל את התוספת עבור עמרי מאז מלאו לו 18, עקב טעות מצד הנתבעת. לאחר מכן דרש התובע את תשלום התוספות שהיה זכאי להן על פי דין. הנתבע אישר את תביעתו לקצבה של עמרי עבור שלושת החודשים וחצי האחרונים לשירותו הצבאי, אך דחה את התביעה לתקופה שבין נובמבר 2000 ליולי 2003, תוך הסתמכות על סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי, המגביל תשלומים רטרואקטיביים לתקופה שלא תעלה על 12 חודשים לפני התביעה. התובע טען כי לא היה מודע להפסקת התשלום עבור עמרי וכי הודעת הנתבע על עמית ורעות הייתה הפעם הראשונה שנודע לו על כך, ופעל מיד לאחר מכן. הנתבע טען כי התביעה לא הוגשה בתוך פרק הזמן שנקבע. השופט פסק לטובת התובע וקיבל את טענתו כי לא נמסר לו על הפסקת הקצבה וכי זכאותו לתוספת עבור עמרי היא המשך לתביעתו הקיימת ולא חדשה. מאחר שהנאשם לא ידע להסביר מדוע הופסק התשלום ולא הוציא הודעה על כך, הגיע השופט למסקנה כי סעיף 296 אינו חל במקרה זה. לפיכך, חויבה הנתבעת לשלם לתובע את התוספת עבור התקופה שממרץ 2000 ועד יולי 2003, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כנדרש בחוק.