ת"א 41239-02-16

תקציר

בית המשפט פסק לטובת הנתבע בתביעת לשון הרע. התובע, בעל עסק בתחום המזון, תבע את המועצה הדתית הנתבעת בגין פרסום הודעה כי הוסרה תעודת הכשרות של העסק של התובעת. בית המשפט קבע כי הפרסום אינו מהווה לשון הרע שכן הוא ייתפס על ידי אדם סביר מן השורה כעניין שבעובדה, וכי המועצה הדתית רשאית להסיר את האישור. התובע סירב לשתף פעולה עם בקשות המועצה הדתית להסדיר את הנפקת תעודות הכשרות באמצעותן, למרות מספר אזהרות כי אי היענות תביא להסרת האישור. התובע גם לא סיפק משגיח כשרות לעסקו כנדרש, ורק סיפק נאמן שלא הספיק. למועצה הדתית הייתה סמכות על פי החוק לבקש מינוי מפקח ולהנפיק תעודות, ודרישותיה היו סבירות. כמו כן, בית המשפט מצא כי לנתבעת זכות לפרסם את ההודעה לפי סעיף 13(9) לחוק איסור לשון הרע כמתחייב בחוק, וכן קמה לה הגנה לפי סעיף 14 שכן הפרסום היה אמת ולטובת הציבור. לפיכך נדחתה תביעתו של התובע והוא חויב לשלם לנתבעת שכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪.