ת"א 52313-04-19

תקציר

הסכם הפשרה, שיש לו תוקף של פסק דין, תקף וניתן לאכיפה שכן התובע לא עמד בנטל להוכיח אחרת. התובע טען כי הסכמתו להסדר הפשרה לא ניתנה וחרגה מהאישור שניתן לנציגיו. עם זאת, בית המשפט מצא כי עורכי הדין של התובעת, אשר הוסמכו במפורש להתפשר לטובת התובע, הם שהגיעו להסדר הפשרה ודי היה במעשיהם כדי לחייב את התובע. טענת התובע כי לא היה מודע ולא הסכים להסדר הפשרה נעדרת שחר ואינה עולה בקנה אחד עם מהלך העניינים. זאת ועוד, שיקולים של מדיניות שיפוטית ראויה שוקלים כנגד קבלת טענות התובע בשל חשיבות השמירה על סופיותם וודאותם של הסכמי הפשרה. בית המשפט הדגיש כי ביטול הסכם פשרה דורש טעמים כבדי משקל, אשר התובעת לא סיפקה. בנוסף, ההסכם עצמו קובע כי פסק הדין לפינוי יעוכב ויבטיח את ההגינות. כתוצאה מכך, התביעה לביטול פסק הדין נדחית, והתובע חויב בהוצאות הנתבע, לרבות שכ"ט עורך דין, בסך 7,500 ₪.