עמ"ה 184/00

תקציר

המערערת הגישה שני דוחות הון, האחד ביום 31.12.93 והשני ביום 31.12.96. לאחר בחינת הוצאות המחיה מצא המשיב הפרש הון בלתי מוסבר בסך 1,946,533 ₪. בית המשפט בחן את הרכישות שביצעה המערערת בשנות המס נשוא הערעור ומצא כי היה מקום להצהיר עליהן בהצהרת ההון השנייה. בית המשפט אישר את קביעתו של המשיב בדבר מועד ושווי רכישת מקרקעין לא מוצהרים שביצעה המערערת. באשר לשתי רכישות דירה שבוצעו על שם בניה של המערערת, מצא בית המשפט כי הבנים נעדרי יכולת כלכלית לבצע את הרכישות בעצמם וכי טענת המשיב כי המערערת מימנה את הרכישות סבירה יותר. בית המשפט אישר גם את החלטת המשיב להוסיף תיאום הון לא מוצהר של 526,431 ₪ ו-448,515 ₪ עבור שתי הדירות. בית המשפט קיבל את שיקולי המשיב בנוגע לשימוש שעשה המערער במסים, התאמות אינפלציה ופחת צבור, אך קיבל חלקית את טענת המערערת בדבר הוצאות מחיה, וקבע אותן על סך כולל של 180,000 ₪ לתקופה הנדונה בשל חייהם הצנועים של בני הזוג המבוגרים והעובדה כי ילדיו של המערער חיו ועבדו עמו. באשר לטענה בדבר תוצאה עסקית בלתי סבירה, מצא בית המשפט כי נתוני המשיב הובילו לתוצאות אבסורדיות וכי יש לחשב את ההכנסה הנוספת לפי שיעור רווח משתמע שלא יעלה על 16% בכל אחת משנות המס. בסיכומו של דבר, הערעור התקבל באופן חלקי. הוצאות המחיה נקבעו על 180,000 ₪, ועבור כל שנות המס אחוז הרווח הגולמי נקבע על 16%. המשיב חויב להשוות את התוספות להכנסה לכל שנת מס הן לפי חישוב הגלגול והן לפי ההשוואה בין שתי הצהרות ההון ולהנפיק שומות על פי הנמוך מבין שתי השיטות. כל צד היה אמור לשאת בהוצאותיו.