בש"א 19449/09

תקציר

המבקשים ביקשו למנות בורר חלופי בעקבות מחלוקת עם המשיבים. הבורר המקורי שמונה בהסכם הלך לעולמו, והבורר החלופי שמונה בהסכם גישר בין הצדדים אך לא יכול היה להמשיך כבורר. המבקשים טענו כי מסעיף הבוררות בהסכם משתמע כי רק הבוררים הנקובים יכולים לנהל את הסכסוך, ואם לא יוכלו לעשות כן, ההסכם יהיה בטל, ולבית המשפט לא תהיה סמכות למנות מחליף. המשיבים, לעומת זאת, טענו כי הסעיף מאפשר מינוי בורר חלופי אחר. בית המשפט קבע, כי מאחר שתניית הבוררות ציינה במפורש אפשרות של בורר חלופי, נטל ההוכחה נפל על המבקשים להוכיח כי הצדדים התכוונו אחרת. בהיעדר כל ראיה או עדות שתתמוך בטענת המבקשים ובהתחשב בנסיבות עריכת ההסכם, מצא בית המשפט כי אין בכוונת הצדדים להגביל עצמם לבוררים ששמם. בנוסף, הדגיש בית המשפט כי הוא מעדיף פרשנויות המאשרות הסכמי בוררות ואינן מסכלות את מטרתם. לפיכך, נדחתה הבקשה למינוי בורר חלופי, והמבקשים חויבו בהוצאות המשפט של המשיבים.