ס"ע 30844-03-11

תקציר

התובעת, עובדת הנתבעת, התפטרה מתפקידה עקב הרעה בתנאי העבודה ותבעה פיצויי פיטורים והחזר הוצאות נסיעה שלא שולמו. התובע עבד אצל הנתבעת במשך 170 חודשים בתפקיד של עובד ייצור, בעיקר בייצור כופתאות. משכורתה הורכבה משכר יסוד וממענק. בשנת 2007 קודמה התובעת לתפקיד ניהולי במחלקת קונדיטוריה חדשה, דבר שהביא להעלאת שכרה. עם זאת, כאשר המחלקה נסגרה מספר חודשים לאחר מכן והתובעת חזרה לתפקידה הקודם, שכרה הופחת. התובעת טענה כי הקיצוץ בשכרה היווה הרעה מוחשית בתנאי העבודה, שהביאה אותה להתפטר. הנתבעת, לעומת זאת, טענה כי התובעת הועברה לתפקידה הקודם בהסכמה הדדית, והפחתת שכרה הייתה חלק מההסדר. בית הדין בחן האם חלה הרעה בתנאי עבודתה של התובעת והאם הודיעה לנתבעת על כוונתה להתפטר. נמצא כי שכרו של התובע בתקופה הראשונה עמד על 4,190 ש"ח, ובתקופה השנייה על 5,400 ש"ח. ההפחתה ל-4,900 שקל לאחר חזרתה לתפקיד הקודם היוותה הרעה בתנאי העבודה. בנוסף, התובעת הודיעה לנתבעת על רצונה להתפטר זמן קצר לאחר שקיבלה את שכרה המופחת. בית הדין קבע כי התפטרותה של התובעת מהווה פיטורים לפי חוק פיצויי פיטורים, המזכה אותה בפיצויי פיטורים. פיצויי הפיטורים חושבו על בסיס שכרו האחרון של התובע בסך 5,400 ₪, כך ששולם בסך 76,500 ₪. כמו כן חויבה הנתבעת לשלם 6,106 ₪ בגין הוצאות נסיעה שלא שולמו, שכן בית הדין מצא כי התובעת נזקקה להסעה כדי להגיע למקום עבודתה, למרות שהלכה ברגל לעבודה. כמו כן, חויב הנתבע לשלם שכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪ בתוך 30 יום. פסק הדין ניתן לטובת התובעת, והסכומים בהתאמה היו אמורים לצבור הפרשי ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה.