בש"פ 5500/22

תקציר

הערעור מצליח בחלקו להורות על בחינה מחודשת של עניינו של המערער על ידי בית משפט קמא. החלטתו של בית משפט קמא לעצור את המערער עד תום ההליכים נגדו מתבססת על עדותה של המתלוננת, הסובלת מהפרעה נפשית, ועל ראיות תומכות נוספות. החוק אמנם אינו פוסל עדות של אנשים עם הפרעות נפשיות, אך על בית המשפט לבחון את משקלה. הראיות החיצוניות התומכות בעדותה של המתלוננת, לרבות הודעותיו של המערער עצמו, מביאות את בית המשפט למסקנה כי מתקיימת דרישת המעצר הראייתית. בית המשפט מתייחס גם לפגמים לכאורה בחקירה, אך מוצא כי אין בהם די כדי לערער את העדות. במעבר למישור השני של הדיון, עובר בית המשפט להתמקד באפשרות לעצור את המערער באמצעות פיקוח אלקטרוני. דו"ח המעצר האחרון ממליץ על שחרורו של המערער למעצר בית מפוקח, תוך התרשמות המפקחים המוצעים. עם זאת, בית משפט קמא חרג מהמלצה זו מטעמים שונים, ובהם חומרת העבירות המיוחסות והצורך להגן על המתלונן. בעוד שבית המשפט מכיר בתוקפם של חששות אלה, הוא מלין על כך שבית משפט קמא דחה את הפקחים המוצעים רק בשל היותם תושבי אריתריאה. החלטה זו אינה מעשית, מפלה, ואינה שוקלת לגופה. תחת זאת, בית המשפט מורה לבית המשפט קמא לבחון מחדש באופן עצמאי את המפקחים המוצעים ולהחליט האם מעצר המערער בתנאי פיקוח אלקטרוני הוא אפשרי. בחינה מחודשת זו אף תאפשר לבית משפט קמא לשקול מחדש את נימוקיו למעצרו של המערער ולאסוף את המידע הדרוש להגנה על המתלונן. משכך, הערעור מתקבל בחלקו, והתיק מוחזר לבית משפט קמא להכרעה חדשה בעניין מעצרו של המערער, בהתחשב בסוגיות שהובלטו בפסק דין זה.