בד"א 41/21

תקציר

הערעור מתייחס לפסק דין בעניין שכרו של עו"ד גיל פרידמן, אשר שימש כבא כוחו של המשיב בתיק משמעתי בפני בית הדין המשמעתי המחוזי. המערערת טוענת כי ההחלטה נעדרת תוקף משפטי מכמה טעמים, ובהם העובדה שהיא נחתמה על ידי שופט אחד בלבד, וכי היא חרגה מהנהלים שנקבעו ומפסיקות קודמות במקרים דומים. לגופו של עניין, טוען המערער כי בית המשפט לא נתן לו הזדמנות לטעון את טענותיו וכי קביעת השכר הייתה שרירותית. המשיב ועו"ד פרידמן לא הגישו כל תשובה לערעור. בית המשפט העליון קבע בעבר כי הוא אינו מתערב בשיקול דעתן של ערכאות נמוכות יותר בנוגע לשכר טרחה. עם זאת, מאחר שהערעור מעלה טענות משפטיות, יש לדון בהן. כיום אין מסגרת נורמטיבית מחייבת לקביעת שכרם של סנגורים ממונים בתיקי משמעת, דבר המוביל לחוסר עקביות ושרירותיות. בעוד שההליכים המשמעתיים מבוססים על עקרון ההתנדבות, עדיין יש לקבוע את השכר באופן אובייקטיבי כדי להבטיח שוויון ועצמאות. עד לחקיקת כלל מחייב, יש לקבוע את שכר הטרחה בהתאם לתקנות הסניגוריה הציבורית. לפיכך, הערעור מתקבל, והתיק מוחזר לבית המשפט קמא לצורך קביעת שכר הטרחה לפי שיעורי הייצוג בבית משפט השלום.