ת"צ 44583-09-22

תקציר

התובעים הגישו בקשה לאישור תביעה ייצוגית נגד בנק מרכנתיל דיסקונט, בטענה כי הבנק גבה מלקוחות שלא כדין עמלה של 6% בגין הנפקת או הארכת ערבות בנקאית, במקום עמלה של 4% שהובטחה בגין ערבויות המובטחות בפיקדון כספי מסוים. התובעים טענו כי התנהלות הבנק הפרה מספר חוקים, לרבות חוק הבנקאות, והביאה להתעשרות שלא כדין. הם הגדירו את הקבוצה ככלל לקוחות הבנקים שגבו את העמלה הגבוהה יותר בשבע השנים האחרונות. עם זאת, בית המשפט לא מצא טעם בטענות התובעים. נקבע כי הבנק מילא אחר דרישות החוק וחייב את הלקוחות לפי התעריף שפרסם. נהלי הבנק ומערכותיו נמצאו כתואמים את החוק, והמקרים שהוצגו על ידי התובעים נחשבו לטעויות אישיות, ולא העידו על מדיניות או פרקטיקה רחבה יותר. כמו כן, נמצא כי הפיקדונות שניתנו על ידי התובעים היו ניתנים למשיכה ולא ספציפיים לערבות הבנקאית, דבר שפסל אותם מהעמלה המופחתת. התובעים לא הביאו ראיות לקיומה של קבוצת קורבנות, וטענותיהם האישיות לא תאמו את העילות הקבוצתיות הנטענות. בשל היעדר ראיות וסיכוי סביר להצלחה, דחה בית המשפט את הבקשה לאישור התובענה הייצוגית. בנוסף, חויבו התובעים לשלם לבנק 20,000 ₪ הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.