ע"מ 136/00

תקציר

התיק סובב סביב סכסוך בין בני זוג, שהכירו בשנת 1992 והחלו להתגורר יחד באילת. המשיב טען כי המערער הבטיח להינשא לה אך הפר הבטחה זו, וכן ערער על החלטת בית המשפט לענייני משפחה כי הם ידועים בציבור וכי יש לחלוק בנכסים שנרכשו במהלך מערכת היחסים ביניהם. המערער ערער נגדית, טען כי אין שותפות במשפט המקובל וחלק על סכום ההוצאות שחויב לשלם. בית המשפט דחה הן את הערעור והן את הערעור שכנגד. היא הסכימה עם קביעתו של בית המשפט לענייני משפחה לפיה לא נקבעה הבטחת נישואין, ולפיכך תביעת המשיב לפיצויים בגין הפרתה נדחתה. השאלה העיקרית האם בני הזוג היו ידועים בציבור הוכרעה בחיוב. הנסיבות הצביעו על כך שהם ניהלו אורח חיים תקין ועשו מאמצים משותפים, שמשמעותם הסכם לחלוקת נכסים. בית המשפט אישר את קביעתו של בית המשפט לענייני משפחה כי יש לחלק את הנכסים שנרכשו במהלך מערכת היחסים ביניהם שווה בשווה, וכן ראה את סכום ההוצאות סביר. יצוין, כי המשיב חתם כערב למשכנתא שנטל המערער לרכישת דירה, דבר שסתר את טענת המערערת כי תפקידו של המשיב היה רק של עוזרת בית. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו ובשכ"ט עורך דינו, כלומר המערער לא היה חייב לשלם למשיב את ההוצאות בסך 25,000 ₪, שבית המשפט לענייני משפחה חייב. ההחלטה התקבלה על סמך פרטי המקרה הספציפיים, ובית המשפט הדגיש כי התוצאה לא בהכרח תהיה זהה עבור זוגות אחרים במצבים דומים.